הנה כמה מחשבות ותכנים שאנו מתמודדים איתם, חושבים עליהם, ולומדים מהם על חיינו ועל העולם סביבנו - מקווים שתהנו... ויש עוד קטעים משנה שעברה כאן
אנו מעוניינים ליצור קהילה בה מתקיים שיח בנושא זהות, חשיבה על החיים בכלל ועל היהדות בפרט. שיח אשר יאפשר מגוון קולות ויעשיר את חיי המשתתפים שלו ברמה האישית וברמה הקיבוצית.
שיח זה יעוגן בשלושה מפגשים של שעתיים-שלוש בשבוע:
א. מפגש אחד יכלול לימוד נושאים מעולם היהדות והפילוסופיה מזווית ראיה פתוחה ועכשיווית. מפגש זה יתרכז בשיח סביב זהות המשתתפים, בבחירות של חייהם לאור הלימוד שיעשה. מהלך השיעורים ילך ויקבע יחד עם המשתתפים בבית המדרש לפי העניין שלהם. את השיעור הזה יעביר ינחה וילווה הרב בנג'י גרובר-
ב. המפגש השני יעסוק בשני נושאים המתחלפים לסירוגין כל שבוע בפתיחת חלונות לסביבת הערבה - הרצאות אורח שיחשפו את האנשים, הישובים, הטבע, היוזמות וההסטוריה של המקום. זאת מתוך הגישה כי חלק מהחיים במקום כוללים את הכרות לעומק של המקום. אנו נערוך היכרות עם החברים והתושבים של הקיבוץ והאזור, עם הישובים בערבה ועם יוזמות שונות שמתקיימות במרחב חבל אילות והערבה. אנחנו שואפים להגיע למצב בו נוכל לצאת פעם בחודש טיול לנגב ולערבה בו יכירו המשתתפים את אזור הערבה דרך הרגליים כישורים לחיים - הדברים החשובים שכמעט אף פעם לא למדנו בכיתה אלא בדרך ומתוך עשייה. הרצאות אורח במגוון רחב של נושאים שימושיים (מבנייה וניהול נכון של תקציב וכלה (.בדרכים לעשות שימוש ברשתות חברתיות להניע אנשים ותהליכים בחברה
ג. מפגש שלישי יעסוק ברעיון הקהילה והמפגש הבין אישי מנקודות מבט שונות אותו יוביל יאיא יחד עם אורחים פילוסופיה - רעיון הדיאלוג והקהילה מהעת העתיקה ועד ימינו - אפלטון וסוקרטס, א"ד גורדון מרטין בובר עמנואל לוינס ועוד (מקורות היהדות - רעיון הקהילה והדיאלוג במסורת היהודית (מקרא, חז"ל, רמב"ם וימי הביניים, הקבלה והחסידות מדעי החברה - תיאוריות ממדעי החברה על הקבוצה ועל המפגש הבין אישי ומשמעותו - סוציאליזם אנרכיזם פדרליזם וכל המילים הגדולות של המאות שעברו.
להלן מספר קטעים שמהם תוכלו לטעום מתכני בית מדרש:
ביאליק מבקש בשביל הדור שלנו הלכה! הוא טוען שאנו חיים בעולם של אגדה בלבד של "מימרות ופזמונים [...] ומיני דברים שעולם הבל פה ורוח שפתים".
לא די בחיבה בעלמא, צריך חובה!
הוא אומר לנו שיהדות שיש בה רק 'אגדה' והווי היא לכמו ברזל שלא קורר כהלכה מיד עם יציאתו מן הכבשן. שאיפה, רצון התעוררות - שאינם מועילים כל עוד אין עשייה בסופן.
הוא אומר לנו: בואו והעמידו עלינו מצוות!
מה זו הכניעה החילונית הזאת?
למה שנקבל עלינו מצוות חכמים מלומדה? למה שנקבל עלינו חובות שאינן צומחות מתוכנו, שאינן אמיתיות לנו?
מה הערך של לקבל מצווה, של להיות מצווה, של לקבל מראש דרך חיים?
ביאליק אומר שהחובות הללו הן הדפוסים בהם נוכל ליצור את הרצונות למשהו ממשי וקיים. הוא אומר לנו אנחנו צריכים הרגל, הרגל נקנה רק דרך הלכה.
איפה היהודים שפרקו עול תורה ומצווה?
ביאליק בשמנו מרכין את ראשו ומבקש מצוות חדשות עול ברזל, יד חזקה (אולי מזכיר את הרמב"ם שכתב את משנה תורה, ספר החוקים המקיף ביותר של היהדות בזמנו, ספר זה נקרא "היד החזקה").
האם המצוות וההלכה יעזרו לנו להבין מי אנחנו יותר טוב?
היתכן שביאליק מתכוון במובן מטפורי להלכה? אם כן איזו הלכה הוא מתכוון? איזה עול ברזל הוא רוצה שנקבל עלינו? | הלכה ואגדה/ ח"נ ביאליק הנה הולך וגדל דור באויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתים. הולכת ונבראת מין יהדות של רשות. קוראים בשם לאומיות, תחיה, ספרות, יצירה, חנוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית – וכל הדברים הללו תלויים בשערה של איזו חבה: חבת ארץ, חבת שפה, חבת ספרות – מה מחירה של חבה אוירית? חבה? – אבל החובה היכן? ומאין תבוא? ומהיכן תינק? המן האגדה? והיא בטבע אינה אלא רשות, הן ולאו ורפה בידה. יהדות שכולה אגדה דומה לברזל שהכניסוהו לאוּר ולא הכניסוהו לצונן. שאיפה שבלב, רצון טוב, התעוררות הרוח, חבה פנימית – כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשיה, עשיה קשה כברזל, חובה אכזרית. לבנות אתם אומרים – "כרתו אמנה וכתבו ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו...[7] והעמידו עליכם מצוות"[8] - הלא כן החלו לבנות גם אבותיכם. החזיונות הנשגבים של ישעיה השני העירו את הלבבות, ואולם כשהגיעה שעת הבנין, היו שני הנביאים שבין הבונים – חגי וזכריה – האחרונים לנבואה והראשונים להלכה, ואלה שלאחריהם – עזרא וסיעתו – לא היו אלא בעלי הלכה בלבד. בואו והעמידו עלינו מצוות! יוּתַּן לנו דפוסים לצקת בהם את רצוננו הנִגָר והרופס למטבעות מוצקות וקיימות. צמאים אנו לגופי מעשים. תנו לנו הרגל עשיה מרובה מאמירה בחיים, והרגל הלכה מרובה מאגדה בספרות. אנו כופפים את צוארנו: איה עול הברזל? מדוע לא תבוא היד החזקה והזרוע הנטויה? |
ק ד י
ש ק י ב ו צ י - געש
---------------------------
יִתְגַדָל
וְיִתְקַדָשׂ יְקַר הָאָדָם,
אֲשֶר
עָמַל בְּמֵישָרִין כָּל חַיָיו
ועַוְולָה
לא נִמְצְאָה בִּשְׁפָתָיו.
יִשְׂתַּבָּח
עַם-יִשְׁרָאֵל בְּנֶאֱמָנָיו,
שֶׂשִׂקעוּ
מִחֵילָם לְלאֹ חֲסַך
מִשַׂחַר
נְעוּרֵיהֶם עַד אֲחַרוֹן יוֹמָם,
וּגְמוּלָם
– טַעֲם עֲמָלָם.
וְאִם
תַּמוּ חַיִים שֶׂל טַעֲם -
לאֹ
נִפְקַד זֶכֶר פּוֹעֲלָם;
כִּי
דֶרֶך יְשָׂרִים לאֹ תאֹבַד
וְתוֹחֶלֶת
מַעֲשִׁים תַּעֲמוֹד לַעַד.
|
אֲדְמַת גַעֲשׂ אוֹסֶפֶת אוֹתְךָ (השם - אוֹתָךְ) לְחֵיָקה בְּעֶצֶב וּבְאֲהָבָה. כִּי חוֹק הוּא מִאָז וּמֵעוֹלָם שֶׂזֶכֶר מַעֲשָיו שֶׁל אָדָם יִהְיוּ צְרוּרִים בְּצרוֹר הַחֲיִים וְחֲתוּמִים בְּשַׂלְשֶלֶת הֶמְשֵכָם. בֵּית-גַעֲש, יַחַד עִם מִשְׂפַּחְתְךָ (מִשְׂפַּחְתֵךְ) מַעֲלִים אֶת זֶכֶר יְקִירֵיהֶםבְמַעֲשֶּה הַחַיִים וְהַשָׂלוֹם. יִִתְגַדָל וְיִתְקַדָש אֶמֶת הָאָדָם. |
התמודדות עם המוות ועם האבל שהוא במביא היא התמודדות אנושית כללית, בכל תרבות יש דרכים מדרכים שונות להתמודד עם גורם הקמאי ביותר בחיים, המוות. קיבוץ געש הוסיף את ההתמודדות שלו, תוך התמודדות עם המקורות והטקסט היהודי המכונן: הקדיש. ביום הזיכרון לחללי צה"ל אנחנו מתמודדים עם המוות והאבדן האישי. אך גם מכוננים חיי חברה ולאום על בסיס התמודדות זו. איך החיים והשלום משולבים וארוגים בזכרון ובמוות. אנחנו חיים לא רק כדי לזכור, אבל גם חיים נוכח הזכרון ובעזרתו. שמעשי כולנו יהיו ראויים להצרר בצרור החיים והטוב. אמן.
ברנה בראון מתארת את החשיבות של היכולת שלנו להיות פגיעים, להסתכן, להתמודד עם המקומות החשופים בחיים שלנו, כדי באמת לחוות את הטוב במציאות: אהבה, חברות, משפחה, קרבה ומשמעות...
הכוח בלהיות פגיע:
שיר (אילה)/ יונה וולך
בנקיק נסתר בין צוקים אילה שותה מים
מה לי ולה
אלא צוקי לבי
אלא מעין חיי
אלא נסתר
אילה
מה לי ולה
אלא אהבתי 
יונה וולך גדלה בכפר אונו (לימים קריית אונו). בילדותה התיימתמה מאביה, שנפל במלחמת העצמאות. שירתה רצופה בשגעון, דכאון, מיניות, פחד וחרדות. היא עוסקת גבולות הגוף-נפש, הפנים-חוץ, הגדרת הזהות וחרבנה.
והנה הקשר אקטואלי אקולוגי מעניין: שימו לב לתמונות... |
בשיר "שיר" וולך עוסקת בעולם הפנים בעזרת דימויים זוהריים, כלמר מספרות הקבלה, אותה הכירה וולך. שיר זה שזכה לביצוע מדהים של להקת עלמא, מתאר כביכול תמונה של איילה המרווה את צמאונה בנקיק נסתר בין צוקים. השאלה "מה לי ולה" שולחת אותנו לשאול מה בין האיילה שאנו מדמיינים, שם בין צוקים, לביננו כאן על האדמה.
אם לאסוף את מגוון הרמזים והדימויים נוכל להציץ לעולמה של וולך, ואולי גם לעולם המחשבה היהודי.
במקרא המים נמשלים לתורה, לחכמת האל שניתנת לאדם: "הוי כל צמא לך למים... הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (יש' נ"ה). אך ההקשר המקראי שמובאת בו האיילה היינו חריף יותר בדימויו- תה' מ"ב: "כאייל, תערוג על-אפיקי-מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים. צמאה נפשי, לאלוהים לאל חי".
האיילה במדרשי חז"ל מתוארת כחיה רחמנית, כסמל לאמהות ולמקור השפע בעולם, בעוד המים הם סמל השפע הזה. מדרש תהילים כותב: זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה, וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים.
ובספר הזהר, פרשת פנחס: האיילה או איילת השחר, בורחת מוקדם בבוקר להרים הרחוקים "טורא דחשוכא" הוא הר החושך, ו"טורא דנהורא" הוא הר האור. שם האיילה חווה סבל רב ואיום, וברגעיו הראשונים של היום, כל יום, מביאה שפע מזון לעולם.
אותם צוקים של אור וחושך הם מקום התהוותה והשתנותה של המציאות, המקום שנותן אנרגיה וכוח לחיים בעולם, כל בוקר מחדש. אלא שאותה איילה היא שנושאת בנטל הכבד של השגת האנרגיה והעברתה לעולם.
שירה של וולך מפנה מבט פנימה: אל האיילה שבתוכנו, איך אנחנו בסבל וכאב נורא בין האור והחושך בחיינו, בין רגעי משבר לרגעי אושר, בין "צוקי ליבנו" ל"מעיין חיינו".
עולה השאלה שלנו: מהי אותה איילה שלנו, מהי אותה איילת השחר בחיינו? מהו אותו המקום שהוא מקור ההשראה לחיים, למעשי היום יום שלנו? "מה לי ולה" איך אני נקשר לאותה "איילת השחר השותה מים", לאותו מקום שבו אני זוכה להשראה להתעוררות ואנרגיה?
|
|
אנו מאמינים שחופש הדת הוא אחד מן הניצחונות האחרונים במאבק על החופש. איננו מכירים במידה מספקת בכך, שגם אם זהו ניצחון על כוחות הכנסייה והמדינה, שלא התירו לאדם להחזיק בדת לפי מצפונו, האדם המודרני איבד במידה רבה את היכולת הפנימית להאמין בדבר שאינו בר-הוכחה בשיטות מדעי הטבע. או אם לבחור דוגמה נוספת, אנו מרגישים שחופש הדיבור הוא הצעד האחרון במצעד הניצחון של החופש. אך אנו שוכחים, שגם אם חופש הדיבור מהווה ניצחון חשוב בקרב נגד מגבלות ישנות, רוב הדברים שהאדם המודרני חושב ואומר הם דברים שכל אדם אחר חושב ואומר, שהוא לא רכש יכולת חשיבה מקורית – כלומר, חשיבה עצמית – שרק היא מעניקה משמעות לתביעה, שאיש אינו יכול למנוע ממנו לבטא את מחשבותיו. ושוב אנו גאים בכל שהאדם מנהל את חייו בלא שסמכויות חיצוניות יחסמו את דרכו. אך אנו מתעלמים מתפקיד הסמכויות האלמוניות, כמו דעת הקהל ו"השכל הישר", שכוחן נובע מנכונותנו הרבה להסתגל לציפיות של אחרים ומן הפחד העמוק שלנו להחשב ליוצאי דופן. במילים אחרות אנו מוקסמים מהשתחררותנו מכוחות חיצוניים לנו, ומתעלמים מקיומם של מגבלות, דחפים ופחדים פנימיים הנוטים לערער את משמעות הניצחונות שקצר החופש על אויביו המסורתיים.
(המנוס מחופש, אריך פרום, עמ' 79) |
מהם השגי החירות שלנו? האם אנחנו ממשיכים לעקוד את החופש שלנו על מזבחותיהם של אחרים?
"החשיבה העצמית שרק היא מעניקה משמעות לתביעה שאיש אינו יכול למנוע ממנו לבטא את מחשבותינו"
כמה גדולה אמירה זו? כמו שואלת, מה המשמעות של חופש הפרט ללא חשיבה עצמאית, ללא מחשבה מקורית.
פרום מציע לנו להכיר בכך שיש בעולם מנגנונים סמויים שמונעים מאיתנו לבטא את החופש שלנו, לממש אותו. גורמים כמו "דעת קהל" כמו "השכל הישר".
מצד שני, כמה אפשר לחשוב מחשבות מקוריות? האם יש גבול ליכולת שלנו לחדש ולשנות? אם כן, האם זה לא מגביל בהכרח את החופש של האדם?
ואף חמור מכך, הרי המנגנונים הסמויים הם הדברים ששומרים על אחידות החברה, על כוחה של החברה...
מעניין... מעניין... מה המקרא אומר על זה? האם יש מושג של חופש בספרות חז"ל?
|
|
Ċ ď Yaya Tobias, 26 באפר 2010 13:53
|
